​​​​

פציינטים פונים אליי בעיקר במצבים אקוטיים, סביב משברים בחייהם. התסמינים הנפוצים שמובילים אנשים לטיפול כוללים חרדה (על כלל צורותיה), דיכאון, אובדנים, ופוסט טראומה (אקוטית או מורכבת). במקרים אלה, ובאחרים, אנשים מגיעים כשהם חווים קשיים בתחומים שונים בחייהם: בעבודה, במעגלים חברתיים, בזוגיות, בהורות, ובתחומים הקשורים לזהות עצמית ולדימוי עצמי. מגע עם גורמי הקושי, בין אם זכרונות ותחושות מוקדמים או מאוחרים, מביא לרוב לכאב נפשי רב, לעיתים - בלתי נסבל. לא בכדי, נהיה עסוקים רוב הזמן כדי להימנע מאזורים אלה, באופן מודע יותר או פחות. אך, המגע עם אזורים אלה, החומר ׳המודחק׳ והפרסונלי בנפשו של אדם, הוא המניע פציינטים לפסיכותרפיה.

הטיפול הפסיכולוגי מאפשר מגע עם אזורים אלה בסביבה קבועה, בטוחה ומקצועית, המבוססת על קשר טיפולי-בינאישי. עם התקדמות המפגשים נרכשת לרוב תחושת אמון ויכולת בסיסית לסמוך ולהישען על המרחב הטיפולי. עם מעבר הזמן, וככל שהופכים מחויבים יותר לתהליך הטיפולי, ניתן לגעת באזורים עמוקים יותר בנפש. חשוב לזכור שכל שינוי משמעותי בחייו של אדם לוקח זמן וכרוך בכאב נפשי רב, לעיתים עד כדי תחושת אובדן העצמי כפי שהיה מוכר עד לאותה העת.

לפי תפיסתי, הטיפול הוא מסע אל העצמי. זהו מסע אישי ומורכב הכולל היכרות לא רק עם הצדדים שאנחנו גאים בהם ורוצים שאחרים יכירו, אלא דווקא עם הצדדים שאנחנו מתביישים בהם ועושים ככל יכולתנו להסתירם; לא רק מאחרים, אלא כמובן בראש ובראשונה, מעצמנו. ההיכרות עם כלל הצדדים שבתוכנו, עם מאוויינו הכמוסים ביותר והדחפים שלנו, וכן עם הגורמים שמאפשרים לנו לווסת אותם ולהתנהל בחברה, היא חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול.

בעבר, וגם כיום, אני נתקל בסטיגמות שונות לגבי טיפול פסיכולוגי, כגון: כל מי שפונה לטיפול הוא בהכרח משוגע; אם נתחיל בטיפול, המטפל לא יגרום לנו להיות תלוים בטיפול, ולא יאפשר לנו לסיים אותו; או, אנחנו המטפלים הטובים ביותר של עצמנו. למרות שאני מבין את האמונות והסטיגמות הללו, אני בהחלט שלא מסכים איתן. 

אני מזמין כל מי שמעוניין לחוות טיפול פסיכולוגי, לבוא ולבחון זאת בעצמו, אם מתאים לו. בפגישה הראשונית נעבור יחד על קורות חייו של המטופל (אינטייק) ונעריך יחד את האבחנה, הפוטנציאל הטיפולי, כמו גם את הרצון והמוטיבציה להיכנס למערכת יחסים טיפולית מחייבת. אציין שמערכת זו לא רק מחייבת מבחינת הסטינג הטיפולי (זמן ומרחב), אלא גם היא אינטימית מטבעה ודורשת מחויבות והתגייסות של שני הצדדים; שהרי התהליך הטיפולי, גם אם אינו סימטרי, הוא הדדי, ומשפיע על שני הצדדים בדיאדה הטיפולית.